פסק-דין בתיק דמ"ר 8191-07-11

1.         לפני תביעת התובע, עובד זר מסרי לנקה , לתשלום שכר עבודה, גמול עבודה בשעות נוספות, החזר הוצאות נסיעה ופצויי הלנת שכר.

2.         המחלוקת הנמצאת בבסיסה של תביעה זו היא, האם התובע עבד אצל הנתבע.

לטענת התובע,  הוא הועסק אצל הנתבע בעבודות משק בית במשך 15 ימים, מיום 13/4/11 ועד ליום 30/4/11 ובסה"כ 136.5 שעות. לטענתו, בתחילת העבודה הבטיח הנתבע כי יסדיר את אשרת העבודה שלו בתוך מספר ימים אך משנוכח כעבור שבועיים כי אין בדעת הנתבע לעמוד בהתחייבותו ומתוך חששו לעבוד באופן לא חוקי, הודיע לנתבע על הפסקת עבודתו וביקש את שכרו והחזר הוצאות נסיעה אך ללא הואיל. לפיכך טוען התובע הוא זכאי לתשלום שכרו וזכויותיו בגין תקופת עבודתו.

מנגד טוען הנתבע, כי מעולם לא העסיק את התובע ולפיכך יש לדחות את התביעה. לטענתו,  ביום 27/4/11 נפגש עם התובע לראשונה בנוכחות צ'אמי, חברו של התובע. התובע ביקש לעבוד אצלו אך הוא מסר לתובע כי עליו לפנות לחברת הסיעוד, להירשם בה ולקבל ממנה הפנייה ורק כך יוכל להתקבל לעבודה וכי בשלב זה הוא אינו ערוך להעסיק עובד זר בביתו.

3.         אקדים ואומר,  כי לאחר שנתתי דעתי לחומר שהובא לפני ולעדות הצדדים,  מצאתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע ואפרט את טעמיי להלן.

א.        ראשית, הלכה היא כי הנטל להוכחת תקופת העבודה, הינו על התובע (דב"ע נד/3-23 פרינץ נ' גפן, פד"ע כ"ו 551).

התובע לא הציג ראיות שניתן ללמוד מהן על תקופת עבודת והמסמך היחיד שמבסס את טענתו בדבר תקופת ההעסקה הוא פתק עליו פרטיו של הנתבע וכן התאריך 12/4/11, שאין מחלוקת שנרשם על ידי הנתבע (להלן: הפתק).

לטעמי לא נמצא בפתק ביסוס ראייתי מספיק לטענת כי החל לעבוד אצל הנתבע ביום 13/4/11 וסיים לעבוד ביום 30/4/11. זאת ועוד מצאתי את גרסת הנתבע כי הפתק לא נמסר לתובע אלא לאדם ששלח צ'אמי, חברו של התובע, עקבית ומהימנה.

ב.         שנית, גרסת התובע בדבר ימי העבודה ושעות עבודתו לא משכנעת ולא מתיישבת עם הגיונם של דברים ואבאר.

לטענת התובע הוא עבד במתכונת קבועה,  6 ימים בשבוע, בימים א' ה' משעה 08:30 ועד השעה 18:30-19:00 ובימי ו' משעה 08:30 ועד השעה 14:00 (ס' 2 לכתב התביעה וס' 5 לתצהיר התובע).

במהלך התקופה שבמחלוקת, חל חג הפסח מיום 18/4/11 ועד ליום 25/4/11 , כך שלמעשה היו שני ימי חג/שבתון נוספים (19.4.11 ו- 25.4.11) ושני ערבי חג (18/4/11 ו-24/4/11).

לטעמי טענת התובע, כי לא עבד בימי שבת ובימי ו' עבד רק 5.5 שעות, לא עולה בקנה אחד עם טענתו, כי  עבד בערבי החג ובימי החג  10 שעות מהשעה 08:30 ועד השעה 18:30 . סביר להניח שאם התובע אכן היה עובד בתקופה שבמחלוקת הרי שגם בערבי החג היה עובד כמו בימי שישי ובימי החג לא היה עובד בכלל כמו בימי שבת.

כמו כן, טענת התובע כי בכל יום הוציא 12 ש"ח על מנת להגיע לעבודתו אצל הנתבע ולשוב ממנה אל מעונו (ס' 10 לכתב התביעה), אף היא אינה עולה בקנה אחד עם טענתו כי עבד בערבי החג ובחג שכן בהעדר תחבורה ציבורית בחג, ככל שהתובע אכן היה מתייצב לעבודה אצל הנתבע בימי החג או מסיים בשעות הערב בערבי החג, הוא היה משלם סכום גבוה יותר עבור הוצאות הנסיעה ומכמת את תביעתו אחרת.

ג.          מעבר לאמור,  המכתב של הנתבע מיום 29.4.2011 למר משה נקש  ממרכז סיעוד ארצי ברשות האוכלוסין וההגירה (נ/1) מחזק את גרסת הנתבע כי נפגש לראשונה עם התובע ביום 27.4.12 ולא ביום 12.4.12 (ס' 2ד,3) וכן את טענת הנתבע כי במהלך חג הפסח שהה בחופשה ולא היה בבית (ס' 1 ) ועל כן לא יתכן כי נזקק לשירותיו של התובע.

ד.         זאת ועוד, טענת התובע כי ביצע עבודות ניקיון בלבד (ס' 4 לכתב התביעה) במשך 15 ימים, ובסה"כ כ- 137 שעות בדירה של 3 חדרים, מעוררת אף היא תמיהות ולא משכנעת.

גם אם הייתי מקבלת את טענתו הכבושה של התובע כי בנוסף לעבודות הניקיון צבע קירות, טענה שעלתה לראשונה רק במהלך עדותו בבית הדין (עדות התובע, עמ' 2 לפרו' ש' 2) , העובדה שהתובע לא טרח בתצהירו והן בעדותו, לפרט את העבודות שביצע לכאורה בבית הנתבע ורק הסתפק באמירה כללית כי ניקה את הבית, מערערת את מהימנות גרסתו ואין בה די כדי לבסס את תביעתו.

ה.         לא זו אף זו, לטענת התובע חבר שלו בשם צ'אמי ששמע כי הוא מחפש עבודה לקח אותו לביתו של הנתבע ביום 12/4/11 ומעמד הפגישה בא נכח חברו סיכם עם הנתבע כי יתחיל לעבוד כבר למחרת.

למרות שצ'אמי יכול היה לבסס את טענות התובע, התובע נמנע מלזמנו לעדות ולא נתן לכך כל הסבר והימנעותו של התובע יוצרת חזקה כי עדותו של צ'אמי היתה פועלת כנגד התובע וסותרת את גרסתו.

ו.          לבסוף אציין כי לא נעלמה מעיני טענת התובע כי מהראיות שהציג הנתבע עולה כי למרות שהנתבע נזקק לעובד במשרה של 6 ימים בשבוע, 4 שעות ביום,  בתקופה שמיום 1.1.11 ועד ליום 18.5.11 הנתבע לא העסיק עובד ניקיון במשרה מלאה ועובדה זו מחזקת את גרסת התובע כי עבד אצל הנתבע בתקופה שבמחלוקת.